בשנים האחרונות התפרסמו מספר פסקי-דין של בתי-המשפט המחוזיים בחיפה ובתל-אביב בנושא חישוב ההטבה המוענקת לעובד בגין קבלת רכב המשמש אותו גם לצרכים פרטיים. דהיינו, כיצד יחושב שווי השימוש ברכב שהועמד לרשותו הפרטית של העובד: האם יחושב אך ורק על פי האמור בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ״ז-1987 ("התקנות"), או שמא רשאים העובד, או המעביד המנכה מס במקור מהכנסת העובד, להוכיח כי שווי השימוש שונה מהקבוע בתקנות. בחלק מפסקי-הדין האמורים נדונה גם השאלה האם הנתונים הנצברים אצל מעביד באמצעות תכנת Save Tax המותקנת ברכבים ובעסק, יכולים לשמש בסיס לקביעת שווי אחר של ההטבה.
ברצוננו לעדכנכם כי ביום 23 במאי 2019 ניתן פסק הדין בבית המשפט העליון בנושא זה. בית המשפט העליון דחה את הערעור בנושא סוגיית מס שווי השימוש ברכב צמוד, ולמעשה קבע כי שר האוצר ורשויות המדינה הם שרשאים לקבוע את ההתנהלות בעניין זה, אותה לא ניתן לסתור ע"י מדידה פרטנית של השימוש ברכב העבודה הצמוד. השופט מינץ בחן את לשון התקנות וקבע, כי התקנות מורות על נוסחה קבועה לחישוב שווי השימוש ברכב ואין הן מזכירות דרכים נוספות לחישוב שווי שימוש זה.
לדבריו, אין מדובר בניסוח המצביע על חזקה, או בניסוח המותיר פתח לאפשרויות חישוב חלופיות, אלא בנוסחה ברורה וחד-משמעית, כך שאין כל אחיזה לשונית לפרשנות אותה מציעות המערערות.
במסגרת פסק הדין בעליון קבע בית המשפט העליון כי:
"התקנות מורות על נוסחא קבועה לחישוב שווי השימוש ואין הן מזכירות דרכים נוספות לחישוב שווי שימוש זה. אין מדובר בניסוח המצביע על חזקה או בניסוח המותיר פתח לאפשרויות חישוב חלופיות."
יצויין, כי לאור פסק הדין בעליון, לא ניתן להשתמש במערכת SAVETAX לצורך זקיפת שווי שימוש לעובד, הואיל והדרך היחידה לזקיפת שווי שימוש הינה בהתאם לתקנות.
