במסגרת תיקון 232 לפקודת מס הכנסה, התווספו, בין היתר, סעיפים 3(ה3)(1א) ו(1ב) לפקודה. באמצעות סעיפים אלו קבע המחוקק תקרות לצרכי מס, ביחס להפקדות מעסיק, על חשבון "מרכיבי הפיצויים" בקופות גמל לקצבה. זאת בדומה לתקרות הקיימות בפקודה ביחס למוצרים פנסיונים נוספים, כגון הפקדות לתגמולים בקופות גמל לקצבה ולקרנות ההשתלמות.
סעיף 3(ה3)(1א)(א) לפקודה קובע כי סכומים ששילמו כל מעסיקיו של עובד בעבורו לקופות גמל לקצבה, על חשבון "מרכיב הפיצויים", העולים על "תקרת הפיצויים", יראו אותם כהכנסת עבודה של העובד במועד התשלום לקופת הגמל. תקרת הפיצויים בחישוב חודשי היא מכפלת משכורתו של העובד ביום ההפקדה, בשיעור ההפקדה המרבי לרכיב הפיצויים בקופת גמל לקצבה (8.33%) או 2,833 ₪, שהם 1/12 מתקרת הפיצויים נכון לשנת המס 2019.
סעיף 3(ה3)(1ב) לפקודה קובע 'תקרת השלמה לפיצויים' – ומציין כי סכומים ששולמו על ידי מעסיק לקופות גמל לקצבה, על חשבון ההשלמה לפיצויים, העולים על 'תקרת ההשלמה לפיצויים', יראו אותם כהכנסת עבודה של העובד במועד שבו שולמו לקופות הגמל. סכומים ששולמו כאמור ואשר אינם עולים על 'תקרת ההשלמה לפיצויים', יראו אותם כהכנסת העובד במועד שקיבל אותם.
במסגרת חוזר מס הכנסה 4/2019 אשר פורסם לאחרונה (מצ"ב בהמשך) הובאו מספר הבהרות והנחיות בידי רשות המיסים בדבר אופן הטיפול במערכת הנהלת החשבונות של המעסיק בהכנסות אלו (ראו בהרחבה סעיף 3 לחוזר).
לעניין התרת ההוצאות אצל המעסיק, מציין החוזר כי סעיף 17(5) לפקודה מתיר לנכות כהוצאה סכומים ששילם מעסיק שהם השתתפות שנתית סדירה בקופות גמל, שאושרה בידי המנהל, סכומים ששילם מעסיק לשמירת זכויות פנסיה של עובדים, וכן כל סכום או חלק ממנו ששילם המעסיק, באישור המנהל, לקופת גמל שלא בתור השתתפות שנתית סדירה.
במסגרת זו מצויין (בסעיפים 4.1 ו-4.2 לחוזר המצ"ב) כי תשלומים סדירים לקופ"ג לקצבה עבור רכיבי הפיצויים והתגמולים לקצבה, המתייחסים לחבותו של המעסיק בשנת המס, לפי השיעורים הנקובים בתקנה 19 לתקנות קופות הגמל, יותרו בניכוי בחישוב הכנסתו החייבת של המעסיק בשנת המס שבה הם שולמו על ידו במזומן לקופת הגמל.
בהקשר זה יצוין, כי בהתאם לסעיף 18(א) לפקודה, תשלום ששילם מעסיק לקופת גמל בגין משכורת החודש האחרון בתוך 30 יום מתום שנת המס, ניתן לנכותו בשנת המס הקודמת אליה מתייחס הסכום. כמו כן, מציין החוזר כי סכומי ההשלמה לפיצויים בקופת גמל לקצבה (כמפורט בפסקה 2.1.2 לחוזר המצ"ב) יותרו בניכוי בשנה שבה שולמו לקופת הגמל.
החידוש בחוזר מובא בסעיף 4.3, המציין כי תשלומי השלמה בעבור בעלי שליטה יותרו בניכוי כאמור לעיל (ראו סעיפים 4.1 ו-4.2 לחוזר המצ"ב) כאשר הסכום המותר בניכוי יחושב בגין תקופת ההתחייבות, החל מיום 1 באפריל 1976 ואילך. במילים אחרות, הסכום שיותר בניכוי לשנה (עבור כל השנים אחורה עד 1976) הינו מכפלת הסכום הקבוע בסעיף 32(9) לפקודה (12,420 ₪ נכון להיום) או משכורת אחרונה, לפי הנמוך מבניהם, במספר שנות העבודה אצל המעסיק ובניכוי הסכומים הצבורים במרכיב הפיצויים בקופות הגמל.
בנוסף כאמור, ההשלמה לפיצויים בקופ"ג לקצבה תוכר כהוצאה שוטפת לצרכי מס כבר בשנת ביצוע תשלומי ההשלמה, ולא יהא צורך לפרוס אותה למשך 3 שנים כפי שהיה נדרש בעבר.
